כריכת הספר "הילדה שמעבר לים" — שלוש שכבות פיזיות, רוויית צבע יחידה.
בכריכה כמעט כל המישורים אצורים בגוונים נטולי רוויה: קרם, אפור-בהיר, חום-יוטה, חום-כהה. הרוויה היחידה היא בצילום הים — פס אנכי שצולם מלמעלה (זווית רחפן), ובו שלוש שכבות מים: טורקיז עמוק בעליון, טורקיז-בהיר באמצע, וקצף לבן בתחתית.
הרגש בכריכה לא מודבק עליה — הוא מותקן בה. שלוש שכבות פיזיות: נייר (הקרם), יריעת צלופן שקופה מעליו, וצילום הים שמתחתיו, נראה דרך יריעת הצלופן. כשהקורא מחזיק את הספר, האצבעות שלו מרגישות את הצלופן. זה לא קישוט — זו חוויה.
השדרה: לבן נקי, הכותרת מודפסת אנכית באותו טורקיז של הים. על מדף ספרים, השדרה היא הפרצוף הראשון — והבחירה כאן היא פחות, לא יותר. שם הסופרת בגודל קטן, ללא לוגו של ההוצאה בולט.
ההכרעה הקשה ביותר היתה דווקא בגב — פורטרט המחברת. דיוקן צבעוני בגודל סביר היה הופך את הגב להזמנה לטור דעה. הבחירה: פורטרט עגול קטן בשחור-לבן, ממוקם בפינה למעלה-שמאל, ולידו ציטוט קצר. הקורא צריך לפתוח את הספר כדי להכיר אותה. החבילה לא נשברת בגב.
פגישה קטנה בסוף: הכרתי את דורית לפני כ-15 שנה, כשהיא ביקשה לוגו לפרויקט יצירתיות. ביום אחד, אחרי 15 שנה כמעט בלי לדבר, היא חזרה עם כתב יד. היא ארזה לי את עצמה בארגז, ואני ארזתי לה את עצמה בחזרה — בכריכה.
- סופרת
- דורית שמע־קינן
- ספר
- הילדה שמעבר לים
- תחום
- פרוזה — רומן ראשון
- שנה
- 2023
- Scope
- עיצוב כריכת ספר. שלוש שכבות פיזיות (נייר + יריעת צלופן + צילום ים). פלטה נטולת רוויה למעט הים. שדרה לבנה עם כתב אנכי טורקיז. גב הספר עם פורטרט עגול שחור-לבן.
מוציא ספר שצריך כריכה עם נוכחות פיזית, לא רק ויזואלית — בואו נדבר.