האתר הזה ל-audioID — סטודיו ישראלי למיתוג קולי, קריינות, ומוסיקה לעסקים — הוא דוגמה לאחת ההכרעות הכי קלות וגם הכי חמקמקות בעיצוב אתר תדמית: מה הקצב של הקריאה. אתר תדמית הוא לא מוצר. אין רכישה. אין דחיפות. הקורא גולל, וההחלטה הקטנה שלו, בכל סעיף, היא להמשיך או לעזוב. לכן המוקפדות של אתר תדמית טוב לא נמדדת ב-Pixel-Perfect של הגריד — היא נמדדת בעוגנים שמושכים את העין למטה.
ההכרעה הראשונה: שם הסעיף הוא הקופירייטינג
רוב אתרי התדמית בעברית עוברים בין סעיפים עם כותרות תיאוריות: "השירותים שלנו", "הצוות", "הלקוחות". זה עובד. זה גם שטוח. ההכרעה כאן היתה אחרת: כיוון שהמוצר עצמו הוא הקשבה — מיתוג קולי, קריינות, סאונד לעסקים — ארבעת הסעיפים מקבלים ארבעה פעלי ציווי שונים מאותה משפחה: תקשיבו! / תשמעו! / תאזינו! / הסכיתו!. ארבע מילים נרדפות לאותה פעולה, אבל כל אחת בקצב אחר. תקשיבו הוא בקשה. תשמעו הוא הזמנה לדמו. תאזינו הוא שיח עם עמיתים בתעשייה. הסכיתו הוא ההצגה הסופית.
זה לא משחק מילים. זה תפר רטורי: הקורא לומד עם כל סעיף שהאתר עצמו מבצע את מה שהסטודיו מוכר. אותו עיקרון של הטיפוגרפיה כחלק מהדימוי שעבד בכריכות — הפעם בכותרות הסעיפים.
ההכרעה השנייה: שחור-לבן-שחור-לבן — קצב כמו ducking
האתר עובד בקצב של החלפת רקעים: שחור ← לבן ← שחור ← לבן. סעיפי הרקע השחור הם ה"אולפן" — שם המיקרופון, שם הדמו-ספרייה. סעיפי הרקע הלבן הם ה"לקוח" — שם הקטגוריות, שם הממליצים, שם הפורטפוליו. ב-Audio Production קוראים לטכניקה הזו ducking — הנמכת ערוץ אחד כשהשני מדבר. הקצב החזותי של האתר מבצע ducking על עצמו.
ההכרעה השלישית: גריד הדמו, הסעיף שכובש את הזמן
הסעיף הכי ארוך באתר הוא תשמעו! — גריד של 24+ כרטיסי האזנה, 4 עמודות, כל כרטיס: שם לקוח לבן + כפתור Play כתום. זה הסעיף שדורש מהקורא להישאר במקום. זה גם הסעיף היחיד באתר שלא מוכר — הוא רק נותן. למה ויתרתי על קופי כאן? כי באתר תדמית של סטודיו סאונד, הצריכה היא ההוכחה. אדם שלחץ על שלושה כפתורים גילה לבד שהסטודיו עובד עם מותגים שהוא מכיר. הוא לא צריך שאני אגיד לו.
על הרקע השחור של הגריד יושב סמל audioID ענק כ-watermark בגווני אפור-שחור. הוא לא חסם, הוא לא צועק; הוא רק מסמן שזה בית הלקוחות, לא רק קטלוג.
ההכרעה הרביעית: שש קטגוריות, שש נקודות צבע
בסעיף "תקשיבו!" יש שורה של שישה אייקונים — כולם אותו עיגול-הקלטה שחור, אבל בנקודת אור פנימית בצבע אחר: אפור, ירוק, ירוק, סגול, כחול-נייבי, כתום-אדום. הקטגוריות מתחת בסריף כחול-כהה: מצגות, נתבים, פאנטון, קריינות לסרטונים, מצגות, מיתוג קולי. אין מקרא, אין הסבר מה משמעות הצבע. הצבע פה הוא קצב, לא קוד. שש נקודות שונות, אותו ז'אנר חזותי. כמו שש כניסות שונות לאותו אולפן. אותה לוגיקה שעבדה בעטיפת הדג נחש 6: חזרה עם וריאציה היא קצב.
הבאנר ש"מסגיר" את התאריך
יושב באתר באנר שחור עם טקסטורת קלטות, ועליו "חבילת סאונד מחיר קורונה". זה הפרט שמספר לי, כשאני מסתכל היום, שה-mockup הזה הוא רידיזיין מאוחר יותר — 2020-2021 בערך, לא הגרסה המקורית של 2010. הברייף, מן הסתם, השתנה: מסטודיו פרימיום שמוכר תהליך — לסטודיו פרימיום שמוכר חבילה במחיר. באתר תדמית הברייף משתנה כל שלוש שנים. אם המוקפדות הראשונית מחזיקה — אפשר להוסיף באנר. אם לא — צריך לבנות מחדש.
מה למדתי מהפרויקט הזה
אתר תדמית מוקפד הוא לא אתר יפה. הוא אתר שמושך גלילה. אם הקורא הגיע לסעיף הרביעי, האתר עבד. ואם הוא שמע שלושה דמואים — האתר נעל. זה לא קסם של פיקסלים; זה קצב. שחור-לבן. תקשיבו-תשמעו-תאזינו-הסכיתו. שש נקודות צבע. גריד דמו ארוך מהדרוש בשלוש שורות. כל אלה נראים כמו פרטים. הם מבנה. אותו עיקרון שעבד בסדרת הדיוורים ל-Audi A6: שקט מתוכנן הוא תכנון, לא היעדר.
עובד על משהו דומה?
אם אתה סטודיו, סוכנות, או כל עסק שצריך עיצוב אתר תדמית שעובד על קצב ולא על אפקט — one-page או אתר רב-עמודי — בואו נדבר. פגישת ייעוץ ראשונה ללא עלות.